top of page

ביוגרפיה אמנותית

יגאל ורדי נולד ב – 1953 בקיבוץ משמר הנגב. בצעירותו למד ציור בארגנטינה באסכולת הצייר אנדרה לוט והפסל אנטואן בורדל (תלמידו של אוגוסט רודן). לאחר חזרתו ארצה השתלם אצל הציירים משה אגמון, רפי לביא, רן שחורי ואוסוולדו רומברג. סיים לימודי פילוסופיה ופסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת תל-אביב. מומחה בפסיכו-דיאגנוסטיקה בתחום הגרפולוגיה. פרסם 11 ספרים בתחומי פסיכולוגיה, אמנות, פילוסופיה וניהול.

אודות יגאל ורדי

תערוכות

2018: הציור הטופולוגי-דיוקנאות, גלריה טובה אוסמן.

2008: וריאציות על תולדות האמנות – אגודת הציירים, תל-אביב.

2007: תערוכה על פיקאסו במכון סרוונטס תל-אביב.

2007: גרניקה II- מלחמה ושלום, שצוירה במוזיאון עוקשי בעכו במסגרת תיאטרונטו.

2006: ציורי מיתוס – משכן אמנים הרצליה.

2004: דיוקנאות מעולם התיאטרון – תיאטרון הבימה, תל-אביב.

2003: ח"נ ביאליק: דיוקן נפש – מוזיאון בית ביאליק, תל-אביב.

2003: סקיצה: רישומי התהוות – משכן אמנים, הרצליה.

2001: מציירים ורושמים בגלריה – גלריה עמליה ארבל, תל-אביב (עם א' קוסובסקי ועם ע' בר-קדמא).

1999: קונצרט בציור (יחד עם המוסיקאי מ. בר-עם), פסטיבל תיאטרונטו ודו-אמן – תיאטרון הבימה ותיאטרון ירושלים.

1998: בונז'ור מסיה בוצ'יני – גלריה אפרת, תל-אביב.

1991: מטאמורפוזות – גלריה אנגל, תל-אביב.

1988: מימזיס – גלריה אנגל, תל-אביב.

1987: בית האמנים – אגודת הציירים והפסלים, תל-אביב.

1987: גלריה יד לבנים, תל-אביב.

1976: גלריה יד האמן, יפו.

1975: מוזיאון יד לבנים, פתח תקווה.

1970: מוזיאון יד לבנים, פתח תקווה.

1967: בית העם, באר-שבע.

מיוזמי ומקימי קבוצת "פולמוס באמנויות" בקלאב היינקן – תיאטרון הבימה, תל-אביב (2000).

ספרים בהוצאת ידיעות ספרים:

ספרים באמנות:

  • מימזיס: הפסיכולוגיה של הציור המודרני, 1996.

  • סקיצה: הוראת הציור, חניכת האמן, 2004.

  • ויווה פיקאסו: פרשנות אסתטית ליצירתו, 2006.

  • מטמורפוזה: ציורים לאורך הדרך, 2014.

ספרים בפסיכולוגיה ופילוסופיה:

  • חוכמת הנפש לרפא את עצמה: אישיות ופסיכופתולוגיה, 1998.

  • הפילוסופיה של השגעון: המדריך הפילוסופי לחיים, 2009.

  • האישיות הקולאז'ית: תורת אישיות סינרגטית, 2013

  • כתב-היד כראי הנפש: גרפולוגיה ומדעי ההתנהגות, 2000.

  • סוד המזל בניהול: מדריך לפיתוח מנהלים, 2005.

  • התולעת והדרקון: הפסיכופתולוגיה של הרוע הנאצי, 2015.

  • מדוע הבודהא טעה: זן ואמנות שטיפת הכלים, 2018.

bottom of page