יגאל ורדי הוא צייר וירטואוז מרתק. ורדי מציג סוג של ציור המשקף את המציאות כמִחבר חדש והומוגני, שיש ביכולתו להכיל סגנונות ציור מן הקלאסיקה ועד לימינו. בתיקי הציור שלו מצויים למעלה מאלף יצירות ועוד מאות רישומים. בילדותו למד ציור, ובהשכלתו הוא בוגר אוניברסיטת תל אביב בפילוסופיה ובפסיכולוגיה קלינית. בד בבד עם לימודיו האקדמיים השתלם בתחום הגרפולוגיה. עד היום פרסם ורדי שלושה ספרים (בכללם "מימזיס: הפסיכולוגיה של הציור המודרני"). בימים אלה מתכונן ורדי להציג תערוכות חדשות, וכן להוציא לאור את ספרו הרביעי, העוסק בהוראת הציור.
זרם תודעה
סגנון ציוריו של יגאל ורדי אינו חדגוני. אף כי מקצת עבודותיו מופיעות כסדרות, הפריטים שבהן נראים שונים זה מזה, ומצליחים ליצור חוויות ויזואליות וחושיות המשתנות בכל ציור מחדש. עם זאת, לכולן יש בסיס משותף, שייחודו נובע מהיכרותו המעמיקה של האמן עם "מלאכת הציור". ורדי מציג לצופים ציור בעל עוצמות טכניות, הניכרות ברישום איכותי וברגישות לשילובים הצבעוניים, אך הוא אינו מסתפק בכך. ציוריו רבי הממדים בנויים מרבדים וממפגשים עם סגנונות אמנות של המאה העשרים.
כתיאורטיקן כתב יגאל ורדי באחד ממאמריו כי "הצייר של היום נדרש לחזור ולרכוש את מיומנות ההתבוננות בטבע ואת מיומנות ביצוע הציור. אך הוא נדרש להיות גם צייר חושב. אין הציור מתאפשר ללא חשיבה פילוסופית על אודותיו. ללא רפלקסיה והבנה של ה"איזמים" של העבר וללא הבנת משמעות הציור בהווה, אין הציור יכול להתממש מחדש. חזרה לציור אינה חזרה לאנכרוניזם. אנו נדרשים לחקירה מחדש של עשרות סגנונות שהתממשו בזמנים קצרים במהפכת הציור המודרני, ולא הספקנו לעכל אותם עד תום. אנו נדרשים להחיות מחדש את האימפרסיוניזם, הקוביזם, הפוביזם, האקספרסיוניזם, הסוריאליזם והמופשט, אגב בחינת הרלוונטיות מנקודת מבט של היום. כמו כן, אנו נדרשים לבחון את אפשרות 'המיזוג' בין הסגנונות".
מפגשים ועירוב סגנונות מוכרים לנו מהאמנות הפוסט-מודרנית אך שלא כמו הפוסט-מודרניזם, הבונה "ריבוי של מציאויות", ורדי מנסה לבנות בציוריו מקשה אחת, מציאות אחת המורכבת ממערך של כמה סגנונות. על פי תפיסה זו אפשר לבחון חלק ניכר מעבודותיו. ואולם קודם כול יש להאיר חלקים מתהליכי היצירה שלו, שבהם מתבצעת פעולה שורדי מכנה "זרם תודעה". פעולה זו נוצרת כשידו האוחזת בצבע מתחילה לשוטט על פני מצע הציור ויוצרת "סדר חדש", זאת אגב שילוב בין העין, היד, המוח, כלומר האוטומטיזם והאינטואיטיביות, לבין הדברים המודעים, המחושבים והמאורגנים. הציור של יגאל ורדי נעשה מתוך הכרת חוקיות הציור המובנה אך יש בו לא מעט מן הסובייקטיבי והאקספרסיוניסטי.
ראשית ההתחלה
אל האיזונים המעודנים בין המודע לזורם, הספונטני והמובנה, ואל האיכויות הציוריות שלו, הגיע ורדי במהלך עבודה רבת שנים. קטלוג ציוריו, "ציורים לאורך הדרך: 2002-1962", כולל ציורי שמן שיצר מגיל תשע. ציורי הילדות המוצגים כאן נראים אמנם ראשוניים, אך לגמרי לא "יַלדיים", והם אפילו מפתיעים באופן עשייתם. ואכן כשהגיע לגיל 13, כבר הוצגה תערוכת היחיד הראשונה שלו, בבית העם בבאר שבע. עיתונאים כתבו על ילד הפלא, ואמנים כמו מרסל ינקו, חוה מחותן וז'אן דוד, הגיעו לצפות בתערוכה. היה ברור לכול כי כשיסיים את לימודיו בתיכון ייסע ורדי ללמוד אמנות בפריז.
בעקבות תערוכתו זו הגיעו לביתו האמנים והמורים רפי לביא ורן שחורי (שלימים הכיר לו את אוסוַולדו רומברג). לביא הזמין את ורדי הצעיר אליו הביתה, לשם דיונים שבועיים בנושאי תולדות האמנות ולניתוח עבודות.
ציורי השמן הראשונים של ורדי נעשו בארגנטינה, שאליה הגיע עם הוריו מקיבוץ משמר הנגב כשהיה בן שש, ונשאר בה במשך חמש שנים. כבר בגיל שבע החל ללמוד אצל הפסלת והציירת ססיליה מרקוביץ על פי משנתם של סרה וסזאן. כשחזר עם משפחתו ארצה לבאר שבע נעשה תלמידו של משה אגמון (בוגר סדנאות האמנות של מרדכי ארדון). ציוריו מתקופה זו משקפים השפעות מהתנועה הקוביסטית, ומאוחר יותר מציוריו של פיקאסו. מספרים כי באותם ימים, כשהראה רפי לביא לזריצקי את אחד מציורי האקריליק של ורדי, אמר זריצקי: "זהו ציור שמן מצוין", ועוד הוסיף: "אני מוקסם... שנינו נשענים על הקוביזם האנליטי".
הדמויות עוברות תהליך של טרנספורמציה
עם הזמן, ציוריו של ורדי נעשו מורכבים יותר, והם לא נשענו על "הקוביזם האנליטי" בלבד. גישתו האמנותית נעשתה אקלקטית, מתייחסת לתולדות האמנות, אינה מתנתקת לחלוטין מן המראה החיצוני של הנוף או האובייקט, ומדגישה את נושא דמות האדם כמרכיב עיקרי במכלול היצירה.
ורדי מנהל בציוריו מעין דיאלוג עם סגנונות ועם רבי אמנים מן העבר, כמו פיקאסו, ולסקז, בייקון ואחרים. בחלק ניכר מציוריו הוא מפגיש כמה סממנים של תנועות ציור כמו הציור הקוביסטי, הפוביסיטי, האקספרסיבי, האימפרסיוניסטי, הגיאומטרי או ה"אקשן פיינטינג". זרמים אלה מאומצים על ידו ובונים מערכת ציורים הומוגנית. בהקשרים אלה, אפשר להזכיר, לדוגמה, את סדרת ה"תשיעיות", שבהן חילק, באופן מודע ורציונלי, את מצע הציור לתשעה חלקים, כשבחלק המרכזי צייר את הדימוי הנטורליסטי, ומסביבו שמונה וריאציות סגנוניות של אותו דימוי. כך לדוגמה, הוא מצייר את הציור "פיקאסו" כשבמרכזו ציור ריאליסטי של דיוקן האמן. זהו ציור מתעד, שממנו נשאב מבטו של המתבונן לעבר הריבועים האחרים, שבהם עוברת הדמות תהליך של שינוי, ודיוקנו של פיקאסו מקבל צורות מופשטות, מושגיות, גיאומטריות, אקספרסיביות וגם אחרות.
טרנספורמציה של דמות נטורליסטית היא אסטרטגיה הנשנית באופנים מעניינים גם בציור "השיכורים, על פי ולסקז" כשהציור הריאליסטי של הדמות המצוירת (בריבוע האמצעי), נראה בריבועים השונים כרישום ראשוני, כהפשטה גיאומטרית, כציור ברזולוציה מוגברת, כדמות קוביסטית – מפורקת. בסדרת "התשיעיות" אפשר לראות גם את הווריאציות הרישומיות שיצר ורדי על פי ציורו של ליאונרדו דה וינצ'י. חשוב לציין כי העבודות בסדרה זו אינן מופיעות כ"קטלוג דוגמאות" ל"איזמים" ולתנועות הסגנוניות של המאה העשרים. אף כי יש בביצוען מחשבה מתוכננת, אין הן מתודיות בהגדרתן, אלא יוצרות מערך של יצירות אסתטיות, שביכולתן ליצור עניין רב אצל הצופה.
בשפתו הציורית מעניק ורדי לסגנונות העבר מרחב חדש ואפשרות קיום, אגב מיזוגם ובחינתם מפרספקטיבה עכשווית, המסוגלת להתבונן בהם מבעד לעדשה רחבה המתקיימת שנים רבות אחרי לידתם, שנחשבה בזמנם כמהפכנית או אוונגרדית. בציורו "אישה שוכבת" (1987), נראית דמות אישה כשמעל צידה השמאלי רקע מצויר בסגנון הפוינטיליסטי, עשוי במשיכות מכחול רחבות, ומתחתיה מצע של קווים אדומים בסגנון ה"אקשן פיינטינג". כף רגלה המונומנטלית של האישה כמו נלקחה מתוך ציורי הריאליזם הסוציאליסטי, ובקווי המתאר של דמותה נראית השפעה יפנית, ואולי מעט קוביסטית, כשבפניה כתמיוּת אימפרסיוניסטית. אלא שגם כאן, כמו בציורי ה"תשיעיות", יש לראות את המכלול, ובפני המתבונן ניצב ציור מרשים, רב עוצמה, הנשאר חרוט בזיכרון.
הציור "נער" (2001) מקיים דיאלוג עם "החלילן" של מונה, שבו צילה של הדמות יוצר בקווים פשוטים את הממד הפרספקטיבי של הציור כולו. כאן יוצר ורדי קו אלכסוני העובר לצד רגלו של הילד העירום, ויוצר אשליה תלת-ממדית. גם בציור זה אפשר להבחין בעירוב הסגנונות – בנגיעות מכחול אימפרסיוניסטיות, אקספרסיביות, או בתיאור נטורליסטי למחזה [לא ברור, וגם לא קיים באנגלית. האם צ"ל למחצה? אם כן, צריך לתקן כך ולהוסיף גם בנוסח באנגלית.]של דמות הנער.
נראה כי במהלך שנות יצירתו האנרגטית של ורדי נכללו בה נושאי ציור רבים. באחת הסדרות המרתקות שלו הוא מציג וריאציות על דיוקנו של חיים נחמן ביאליק. בסדרה זו הוא "מקלף" את קליפתה החיצונית של דמות המשורר, נובר פנימה, מאיר ומציע אלטרנטיבות, דרכי הסתכלות ופרשנויות שונות לדמות המצוירת. (תערוכת סדרת ציורי ביאליק של ורדי, שתיקרא "דיוקן נפש", תוצג בקרוב בבית ביאליק בתל אביב.)
ציורי הסוסים של ורדי כוללים רישומים מרהיבים של קווים רצופים מלאי תנועה, היוצרים מתח פנימי, וכן ציורי סוסים צבעוניים תכולים, שועטים ודוהרים קדימה. בסדרת ציורי "הפטרייה" מעמת ורדי אובייקטים יומיומיים, הנתפסים בתודעתנו כיפים, טהורים, חיוניים ובריאים (כמו התפוח, לדוגמה), עם הרעיון המאיים והדמוני שמייצגת פטריית עשן הנוצרת מפיצוץ אטומי. בהקשרים דומים לאלה עוסקת גם סדרת ציורים בנושא האקולוגיה. העבודה היפהפייה "מאקרו פוליטיקה", לדוגמה, מחולקת לשמונה ריבועים, ובתוכם נופים או שרידים של נופים הנמחקים על ידי שכבות צבע וקווי גרפיט עבים, כשמסביבן כיתובים בעברית ובאנגלית.
אמן וירטואוז המודע ליכולותיו
גם אם יצייר נוף, פורטרט עצמי, סדרת פורטרטים של הפמיניסטית הרדיקלית סימון דה בובואר, דוגמנית עירום, או ירשום אובייקט אחר בתוך אחד מספרי הרישום הרבים שלו, ורדי מקיים תנודה קבועה בין הצורות האסוציאטיביות לבין אלה הבאות מתוך התודעה הרציונלית, בין הידיעה הברורה של מעשה הציור לבין אי-הוודאות לגבי "הצעד הבא".
"זרימת התודעה" וטיול היד על פני הדף עד לאותה התהוות סופית ושלמה, הנחו את ורדי גם כשהחליט לצייר אל מול קהל צופים, בסדרת מופעים שארגן במסגרת "תיאטרונטו" – דו-אמן" בתיאטרון "הבימה". כשמולו דוגמנית או רקדנית, ולצידו על הבימה מוזיקאי שניגן מוזיקת ג'אז מאולתרת, צייר ורדי על גבי בדים בגודל 2X3 מטרים.
יצירותיו אלה הושפעו מדמות הדוגמנית ומהאימפרוביזציה המוזיקלית, כשידו (המצולמת ומוקרנת על גבי מסך ענק) ריקדה או שייטה על פני הבד, ללא מנוח וללא הפסקות המשמשות בדרך כלל לארגון ולתכנון רציונלי באשר להמשך הציור. פעולת חשיפה מעין זו הולמת אמן וירטואוז המודע ליכולותיו, אמן שעבודתו בשנים האחרונות מציעה יצירה פלסטית מגוונת, המכילה מִחברים חדשים ותובנות מורכבות לגבי האמנות בת זמננו.
הכותבת: אורית לוטרינגר.